"זהו!". אמרתי לבעלי. "בשביל הקורס צילום שלי, אני חייבת להגיע למפלי הניאגרה.". יללתי בעצבות.

יוצאים מישראל לכיוון ארה"ב

אז באמת… בעלי הגיע הביתה כולו חיוכים. "התקשרתי לאלי השותף, הוא צריך שאני אבוא לכמה ימים לעסק בניו יורק. הזמנתי מקום לך, לרועיקי וטלי איתי על המטוס". סיפר לי מוטי בעלי. "ישששש" נשמע רועיקי בן השמונה מחדרו. מרנן ומפזז לשמוע פרטים בסלון המשפחה.

זו לא הפעם הראשונה שלנו בחו"ל ובפרט לא בארה"ב. ביקרנו בניו יורק מס' פעמים ויצאנו לבלות בסביבה. "הפעם חייבים לבקר במפלי הניאגרה" אמרתי למוטי. "אין לי כח לנהוג שלי, שמונה שעות הלוך וחזור עם הקטנים, אני אשתגע."

"אני חייבת את הטיול הזה. בקורס צילום ישתגעו על התמונות, בבקשה מוטי." יש לנו כרטיסים לעוד שבוע, ואני ממש רוצה להגיע למפלים. אז התחלתי לחפש בגוגל "טיולים מאורגנים בארה"ב." מצאתי את אחת התוצאות עם אלפי ביקורות טובות של מטיילים ישראליים. התקשרתי ליוסי מאיזי טורס. מצאתי אדם נחמד להפליא שעשה לנו מחיר טוב לכל המשפחה. "סגרתי" שלחתי טקסט למוטי. "מה? יא משוגעת…" הוא שלח חזרה. "אתה לא צריך לנהוג, נוסעים למפלי הניאגרה בטיול מאורגן. חחח" שלחתי וקיבלתי בתגובה אימוג'י עם פרצוף אדום.

טיול מאורגן בארה"ב זה ממש כיף!

אז ארזנו, קיפלנו, קנינו מלא חלווה בשוק מחנה יהודה לחלק לחבר'ה שמתגעגעים לזה בניו יורק. אחרי שקרענו את הדאון טאון ברכבת התחתית. מחפשים איפה להכנס ואיפה לצאת. להשכיר רכב בניו יורק זה לא שווה. מי שמכיר את חווית החניה לפי שעות, מתייאש מהר ועובר לתחתית. לאחר שלושה ימים שחיפשנו אוכל ישראלי בניו יורק (איזה מעאפנים אנחנו, באנו מישראל לחפש פלאפל בניו יורק). ככה זה ישראלים, הולכים רחוק כדי לחפש מישהו קרוב. מישהו מכיר את יאיר הלוקסמית מבופאלו?

אין לתאר את השקט המדהים, העוטף, המשרה שלווה ורוגע, ברגע שיוצאים מניו יורק להיי וואי.

בשעה 7:30 בבוקר חיכינו ליד הבית של אלי, שותף וחבר ילדות של בעלי, מנהל את הסניף בניו יורק. תפסנו את החלק האחורי של הרכב. חזי הנהג אסף אותנו ראשונים. המשכנו לעוד שתי תחנות שבהם אספנו זוג מבוגרים ומשפחה נוספת. "את יודעת שלי, טיול מאורגן זה ממש כיף" אמר לי מוטי וחייך. הילדים היו עסוקים בטאבלטים, ואנחנו התרווחנו על הכיסאות וצפינו בנוף הקסום לאורך הדרך.

בדרך למפלי הניאגרה עוצרים בעוד מפלים…

מלבד נופי בראשית מהממים, הדרך רצופה במכמנים נסתרים. מפלים ובתי עסק, שרק אלוקים והנהג מכירים את המקומות האלו. פינות נידחות שוודאי היינו מפספסים אילולא יצאנו ברכב מושכר. כל הדרך צחקנו והתבדחנו על דברים שאפשר לראות רק בישראל. כמו שלא תמצאו בכל העולם "מעלית שבת", לא תמצאו בכל העולם כמות מים כל כך גדולה כמו חמשת הימות הגדולות בצפון אמריקה. ימות של מים מתוקים בגודל של פי עשרות מגודלה של המדינה שלנו. מים אלו שוטפים את צפון ארה"ב. נחלים ומפלים טבעיים זורמים משם לכיוון מרכז ארה"ב.

בדרך רועיקי רצה פיפי. אז חזי אמר לנו שעוד חמש דקות מגיעים לאאוטלט מטורף. הגענו תוך שש (רועיקי ספר) וטסנו למצוא בית שימוש. עוד משהו שעושים רק בישראל איפה שבא לכם. בארה"ב אתם צפויים להעצר על עשיית צרכים מכל סוג שהוא בפומבּי. "טוב" אמר לי מוטי. "את לוקחת את טלי לקניות ואני הולך עם רועיקי לארקייד המטורף, סגור? אני מקציב לכן $700 דולר. לא יותר מזה. שלי'לה." האמת, אני לא משוגעת על קניות. אבל מה שהלך שם… אלוקים ישמור! כל המותגים במחירים מצחיקים לעומת חנויות האופנה בארץ. אז לקחתי רק מה שהייתי חייבת, חנות פה, חנות שם. קניתי גלידה ופיצה לטלי. "אני לא חזקה בחשבון מוטי" הנה כל החשבוניות". "אז תפתחי את המחשבון בטלפון שלך, למה יצא לנו $1084.44." אמר לי בעלי בפרצוף שלא מכיר אותי ככה. "הייתי חייבת." אמרתי. "וחוץ מזה שפעם הבאה במקום לשחק בארקייד כמו ילדים, תבואו איתנו לקניות ותחליט." פלטתי את האיום האולטימטיבי. "יאללה גם את, אני מקווה שיצאו לך תמונות יפות, שנוכל למכור אותן בשאטרסטוק ונחזיר ת'כסף." סינן לי מוטי וסימן לחזור לרכב במהירות לפני שהכרטיס שלו יגוהץ שוב.

חצי מליון טון ליטר מים בשניה – הלוואי עשירית בישראל

אז הגענו לקראת הערב למפלים עמוסים בחוויות ודי ערניים כי תפסנו תנומה במהלך הנסיעה. טלי נרדמה על מוטי ורועיקי הניח עלי את ראשו. היה קל להעיר אותם. "הגענו למפלים" אמר חזי הנהג ובאבחת רגע, כל הנוסעים הזדקפו כאילו כולם חיילים בטירונות וחזי המפקד. יצאנו למופע האורקולי המהמם בצד הקנדי הגובל מצפון לעיר בופאלו שבארה"ב. טיילנו הלוך חזור בטיילת וחשנו את משב האוויר החזק הנגרם מנפילת חצי מליון ליטר מים, מגובה של 50 מטר ניתכים בכל שניה בתחתית מפלי הניאגרה. חזרנו למלון הקנדי, השכבנו את הילדים ומוטי יצא להנות בקזינו. "את בזבזת, עכשיו תורי" חייך. "שלא תוציא יותר מ-$700, שמעת?" נחרתי לעברו.

בבוקר שלמחרת יצאנו לטייל בשער הפרחים ובעוד מקומות מדהימים בקנדה, יצאנו לסיבוב רטוב בספינת "עלמת הערפל" מתחת למפלים, ויצאנו חזרה לארה"ב.

גם כל הדרך חזור, עצרנו בחוויות שעושות טוב לנפש. עיירות קסומות, בתי קפה ומפעלי שוקולד ביתיים. צילמתי מלא תמונות להראות לחבר'ה בקורס צילום. בקיצור, חוויה שרק אפשר לחוות בטיול מאורגן.

חזרנו לניו יורק

אז הכרנו חברים חדשים ואת חזי הנהג. שמענו בחזור כמה מערכונים של הגשש וטלי אמרה שהבדיחות שלהם לא מצחיקות. אבל אנחנו נהננו מאוד. דיברנו, התחברנו והיו לנו 18 שעות של להיות ביחד ברכב מפנק בלי שמוטי צריך לנהוג. חזרנו לניו יורק ההומה ולבית של אלי. למחרת יצאנו שוב לעיר. מוטי הסתכל בחלון ראווה של מותג-על של תכשיטים. "רוצה את זה?" שאל כאילו יש לנו עודפים כאלו בחשבון. "יאללה אתה, גם כן דברן, בא תקנה, נראה אותך." אז הוא נכנס לחנות ויצא אחרי חמש דקות עם קופסה ובתוכה תכשיט שלך ההיי סוסייטי. "אתה משוגע?" שאלתי. "מאיפה יש לך כסף?" התפלאתי. "חשבת שבזבזתי בקזינו כמו כל פעם ולכן לא שאלת אותי איך יצאתי.". "הפעם הרווחתי בענק". הוא סימן לי עם האצבע לקרב אליו את האוזן, ולחש לי: "רבע מליון דולר בייבי. רבע מליון."